החלטה בתיק ע"א 361/11

1.        לפניי בקשה למתן סעד זמני לתקופת הערעור, שהוגש על פסק דינו של בית הדין לענייני מים בחיפה (כב' השופט ר' שפירא) בעח"ק 849-04-10, מיום 22.11.2012.

הרקע העובדתי לבקשה

2.        ביום 26.7.1998, סוכם במסגרת פגישה של נציגי משרד החקלאות, חברת "מקורות" וראשי האגודות החקלאיות במועצת גוש חלב, כי הקצאת מים לחקלאות לטובת חקלאי המועצה המקומית גוש חלב תעמוד על 950,000 מ"ק, וכי הקצאה זו מותנית בכך שהחקלאים יגיעו להסכמה משותפת בדבר חלוקה פנימית של מכסת המים. בהמשך להחלטה זו, הגיעו המשיבים 38-1 להסדר בדבר חלוקת מכסת המים האמורה, ולפיו יוקצו למבקש 16,000 מ"ק מים (להלן: ההסדר המקורי). המבקש השיג על ההסדר האמור, בטענה כי לא היה שותף לו, וזאת במסגרת המרצת פתיחה (ה"פ 286/05) שהוגשה לבית המשפט המחוזי בנצרת. בפסק דינו, הורה בית המשפט על ביטולו של ההסדר, וקבע כי עד ליום 1.1.2009, ייערך הסדר אחר במקומו.

3.        מאחר שלטענת המבקש, המשיבים 38-1 לא שיתפו עימו פעולה בגיבושו של הסדר חדש, הגיש המבקש תביעה לבית המשפט המחוזי בנצרת (ת"א 721/09), על מנת שזה יורה למשיבים 38-1 לפעול בהתאם לפסק הדין שניתן בה"פ 286/05, ולגבש הסדר חדש לחלוקת מכסת המים בין החקלאים. ביום 5.3.2010, קבע המשפט המחוזי בנצרת, כי מאחר שההסדר המקורי בדבר חלוקת מכסת המים בוטל, והקצאת מכסת המים על ידי המשיבים 39 (להלן: המשיבים) הותנתה בהסדר כאמור, יש להעביר את התביעה לבית הדין לענייני מים, אשר ידון בה כבערר.

ההליכים בפני בית הדין לענייני מים

4.        לאחר העברת התביעה לבית הדין לענייני מים, הודיעו המשיבים לבית הדין, כי בדעתם לבחון מחדש את אופן הקצאת המים למועצה המקומית גוש חלב, וכי החל משנת 2011, לא תקבע ההקצאה על בסיס הסדר חלוקה פנימית בין החקלאים, כי אם על פי צרכים אישיים של כל חקלאי. בעקבות הודעה זו, פרסמו המשיבים, בחודש אוגוסט 2010, פניה רשמית לכל חקלאי המועצה המקומית גוש חלב, המעוניינים לקבל הקצאת מים לחקלאות לשנת 2011, להגיש בקשה מתאימה. בנוגע להקצאת המים לשנת 2010, הציעו המשיבים למבקש, להגיש בקשה לתוספת הקצאה זמנית, אך הוא נמנע מלעשות כן.

5.        במהלך הדיון בבית הדין, התנגדו המשיבים 38-1 לתוכניתם של המשיבים, וביום 18.10.2010 הגישו לבית הדין, במשותף עם המבקש, בקשה ליתן תוקף להסכם פשרה , לפיו, החל משנת 2011, תתווסף לכמות המים המוקצית למבקש, בהתאם להסדר החלוקה המקורי, כמות נוספת של 35,000 מ"ק מים שפירים, אשר תקוזז מכמות המים המוקצית לכלל המשיבים 38-1.

פסק דינו של בית הדין לענייני מים

6.        לאור ההסכמה בין המבקש למשיבים 38-1, קבע בית הדין, כי תביעת המבקש לקביעת הסדר חדש לחלוקת מכסת המים איננה רלוונטית עוד, וכי גם טענותיו בנוגע להקצאת המים לשנת 2010 מתייתרות, משלא הגיש בקשה לתוספת הקצאה, כעצת המשיבים. לאור זאת , נמחק הערר.

           בית הדין סירב ליתן להסכם הפשרה, שהציגו המבקש והמשיבים 38-1,  תוקף של פסק דין , נוכח העובדה כי הוא נחתם שלא על דעת המשיבים, ומבקש להתנות על סמכויותיהם שבדין, לקבוע את מכסות המים לחקלאות. בית הדין הוסיף וקבע, כי ההסכם כולל סעיפים "במסגרתם מצהירים הצדדים כי יפעלו בניגוד לדין ולא ישתפו פעולה עם המשיבים.. ואף יפעלו לביטול החלטת המשיבים...בנוגע לשינוי שיטת ההקצאה וחלוקה לשנת 2011 ויחייבו את המשיבים...לפעול בהתאם לשיטת החלוקה המקורית..בית הדין לא ייתן תוקף להסכם שכזה". עוד צוין בפסק דינו של בית הדין, כי ההסכם המדובר מתייחס להקצאת מים לשנת 2011, שממילא טרם נקבעה, וגם משום כך לא ניתן לאשרו.

הערעור ובקשת הסעד הזמני

7.        בערעור לבית משפט זה, טוען המבקש, כי יש ליתן תוקף של פסק דין להסכם הפשרה, אשר נחתם בינו לבין המשיבים 38-1, בעקבות פסק הדין שניתן בה"פ 285/06, וכמו כן, השיג המבקש על מדיניותם החדשה של המשיבים, בכל הנוגע להקצאת מכסת המים לחקלאי המועצה המקומית גוש חלב.

           בבקשתו לסעד זמני, עותר המבקש להורות למשיבים להגדיל, באופן זמני, את מכסת המים המוקצית לו, ולהעמידה על 50,810 מ"ק, בהתאם להסכם הפשרה האמור, וזאת בכדי לאפשר לו להשקות את המקרקעין המעובדים על ידו, ולמנוע נזק בלתי הפיך לגידולים השונים בהם.

8.        בתגובת המשיבים, נטען, כי יש לדחות את הבקשה למתן סעד זמני.

           באת כוח המשיבים, עו"ד לימור פלד, הבהירה כי הדרך להשיג על הקצאת המים לשנת 2012, העומדת, לטענתה, במרכז הבקשה, הינה באמצעות הגשת ערר לבית הדין לענייני מים, ולא במסגרת בקשה לסעד זמני, כחלק מערעור אשר עוסק בהקצאת המים לשנת 2010. עוד נטען, כי המועד להגשת ערר על הקצאת המים לשנת 2012, חלף לו, ומכאן שבקשתו של המבקש לסעד זמני הינה תיאורטית בלבד.

           המשיבים הדגישו עוד בתגובתם, כי הסעד הזמני המבוקש, נסמך, הלכה למעשה, על הסכם הפשרה שנחתם בין המבקש לבין המשיבים 38-1, אשר עומד ביסוד הערעור. מאחר שבית משפט זה אינו נוהג להעניק סעד זמני המהווה חלק מהסעד העיקרי בערעור, טרם שנערך בו דיון, יש לדחות את הבקשה אף מטעם זה. באת כוח המשיבים הוסיפה וטענה, כי אין להענות לבקשה, משום שמאזן הנוחות נוטה לטובת המשיבים, וכי סיכויי הערעור אינם גבוהים. 

דיון והכרעה

9.       כלל הוא כי סעד זמני לתקופת הערעור לא יינתן כדבר שבשגרה, אלא "מטעמים מיוחדים שיירשמו", כאמור בתקנה 471(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי). הכלל מניח כי לאחר שתביעתו של המבקש סעד זמני נדחתה בערכאה הדיונית, אין בנמצא תשתית מוצקה להענות לבקשתו (ע"א 6600/12 ג'י.בי.ג'י אנרג'י בע"מ נ' בוקובזה (לא פורסם 6.11.2012); ע"א 4175/12 תעשית אבן וסיד בע"מ נ' אבראהים (לא פורסם, 21.8.2012); ע"א 1246/12 נמי נאמנויות בע"מ נ' ארז חבר - מנהל מיוחד לחברת מגדל הזוהר לבנין בע"מ (בפירוק)(לא פורסם, 5.3.2012)).

נוכח האמור, על המבקש סעד זמני לתקופת הערעור להוכיח קיומם של שני תנאים מצטברים: סיכויים טובים לקבלת ערעורו; ונטייה של "מאזן הנוחות" לטובתו, ובכלל זה הוכחה כי הנזק שייגרם לו, אם לא יינתן לו הסעד, הינו בלתי הפיך (ע"א 5286/12 שירותים לנגב חברה לשירותים ואחזקות נ' אונטריו קנדה (לא פורסם, 30.8.2012); ע"א 5238/12 פרנקל נ' מנהל מיסוי מקרקעין ירושלים (לא פורסם, 21.8.2012)). שני התנאים שלובים זה בזה, כך שככל שהמבקש מצביע על סיכויי ערעור טובים יותר, כך יפחת משקלו של התנאי בדבר נטיית מאזן הנוחות לטובת המבקש, ולהיפך. נוסחת איזונים זו מוכרת בפסיקה כ"מקבילית הכוחות" (ע"א 8296/11 פרץ נ' כספית (לא פורסם, 7.3.2012); ע"א 5537/12 הוט מועדון צרכנות הסתדרות ההנדסאים והטכנאים בע"מ נ' ערוצי זהב (לא פורסם, 29.8.2012); ע"א 5841/11 אקסלרוד נ' בנק המזרחי (לא פורסם, 20.9.2011)).